החלטה בתיק ת"א 29496-05-12

1.         עסקינן בבקשת הנתבעת להורות לפרופ' אברהם גנאל, אשר מונה כמומחה רפואי בתביעת התובע לפיצוי על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק"), להתעלם משני מסמכים, אשר הועברו לעיונו על ידי ב"כ התובע -

הראשון - מסמך מיום 16.01.2012 חתום על ידי ד"ר פלייר יאנקוב, מוסמך בגריאטריה, נושא כותרת "אישור רפואי".

השני -              מסמך מיום 25.07.2012 חתום על ידי ד"ר פלייר יאנקוב, מוסמך בגריאטריה, נושא כותרת "אישור רפואי".

2.         לטענת הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") "אישורים אלה אינם מסמכים שנערכו לצורך "טיפול רפואי" כהגדרתם בתקנות ובפסיקה, ולמעשה המדובר במסמכים שהנם בבחינת "חוות דעת" האסורה להגשה למומחה. לדידה, מקריאת המסמך מיום 25.07.2012 ניתן להסיק כי "המסמך "מוזמן" והתבקש על ידי מאן דהוא שנאלץ לערוך "השלמות" לאחר שהמכתב הראשון לא היה בו די".

3.         התובע מתנגד לבקשה.

לשיטתו המדובר ב"מסמכים רפואיים אוטנטיים" שנערכו על ידי הרופא המטפל בתובע באופן שוטף בבית האבות, בו הוא מתגורר, כך שמהווים הם "תחליף לכל מסמך רגיל אשר היה מתקבל בקופ"ח במסגרת ביקורת תקופתית".

המסגרת הנורמטיבית

4.         בהתאם להוראת סעיף 8 (א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים),תשמ"ז-1986  "ימציא הנפגע למומחה ולכל בעלי הדין האחרים את כל המסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לו ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול , הנוגעים לעניין שבמחלוקת, ובלבד שלא יגיש למומחה חוות דעת רפואית" (ההדגשה שלי - ש.י.).

5.         על פי ההלכה הנוהגת, עליה שב בית המשפט העליון אך לאחרונה ברע"א 3528/12 פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, האיסור בדבר הצגת "חוות דעת רפואית" לעיונו של המומחה הממונה נועד להבטיח כי האחרון יעשה מלאכתו באופן עצמאי ובלתי תלוי, כשקביעותיו ומסקנותיו תבוססנה על התרשמותו הבלתי אמצעית מבדיקתו את התובע, כמו גם על מידע רפואי "גולמי", כפי שעולה מהרשומה הרפואית המתעדת את הטיפול שניתן לתובע ותוצאות הבדיקות שעבר לצורך אותו טיפול-

"נקודת המוצא היא שההוראה מבטאת "איזון בין הרצון להניח בפני המומחה תשתית עובדתית מלאה כדי שיוכל ליתן חוות דעת רצינית ומקצועית, לבין השאיפה לשמור על האובייקטיביות של המומחה עול עצמאות שיקול הדעת שלו" (רע"א 5270/09 פרז נ' תורג'מן ...)"

6.         לצד אותה מטרה נועדה ההוראה אף "להגשים את "הרצון למנוע מבעלי הדין כל תועלת מעצם הפניה מטעמם למומחה רפואי אחר" ... זאת נוכח מגמת החוק שלא לייקר ולסרבל את ההליך על-ידי פנייה למומחים מטעם בעלי הדין" (רע"א 3528/12 פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ).

7.         נוכח מטרות אלה על בית המשפט לנקוט זהירות בבחינת המסמכים המוצגים לעיונו של המומחה "כאשר קיימת "סקאלה" של מסמכים, שבקצה האחד שלה מסמכים פסולים מדיעקרא (כגון חוות דעת של מומחה מטעם בעל הדין) ובקצה השני שלה מסמכים שבבירור אין כל מניעה מלהציגם (כגון מסמכי אשפוז, תוצאות של בדיקות וכו')" (רע"א 3528/12 ו) כשבתווך "גווני האפור, כאשר בכל "מקרה של ספק בשאלה האם מדובר בחוות דעת" מצווה בית המשפט לשקול "האם מקור המסמך הוא בגוף בלתי תלוי בבעלי הדין, האם הפנייה לאותו גוף נעשתה ביוזמתם או שלא ביוזמתם של בעלי הדין והאם המסמך משקף "שלב טבעי של הטיפול..." (רע"א 5662/08 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' חנסב).

מן הכלל אל הפרט

8.         לאחר שנתתי דעתי לשני המסמכים שפסילתם מבוקשת, לטיעוני הצדדים ולהוראות הדין והפסיקה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

9.         שני המסמכים כאחד נושאים את הכותרת "אישור רפואי" ואינם ממוענים למאן דהוא.

על פניהם אינם ערוכים כמסמכים הנערכים במהלך הטיפול הרפואי השוטף, קרי;  כרטיס חולה בקופת החולים או כרטיס מטופל אצל כל מטפל אחר והרישום בהם נעדר את אותם סממנים המעידים כי נערכו כ"שלב טבעי של הטיפול".

במסמכים אין כל פירוט של המועדים בהם נבדק התובע על ידי הרופא המטפל, ממצאי הבדיקה ואופן הטיפול המומלץ.

10.        למקרא שני המסמכים נהיר הוא כי אינם אלא הערכה מקצועית - רפואית של תפקוד התובע עובר לתאונה ולאחריה וככאלה באים הם בגדר "חוות דעת" רפואית האסורה בהצגה.

לא למותר לציין כי המסמך מיום 25.07.2012 נערך לאחר הגשת התביעה וקשה שלא להתרשם כי  בא אל העולם במתכונתו לצורך ההליך המשפטי, שאחרת דומה כי היה די במסמך מיום 16.01.2012.